זיכרונות פסח מוויסוקי: אירוע קולינרי מיוחד ב’שבי ישראל'

זיכרונות פסח מוויסוקי: אירוע קולינרי מיוחד ב’שבי ישראל'

השנה החלו נשים של קהילת בית שמש את ההכנות לקראת חג הפסח מוקדם ובסגנון חיובי: על ידי הצטרפות לערב קולינרי מיוחד שאורגן על ידי ארגון 'שבי ישראל' במסגרת פעילותו של מרכז מענ"י, פרויקט המורשת שלו. טובה פילצ’גובה, מנהיגת הקהילה שעלתה ארצה לפני 5 שנים, אירחה אותנו בביתה עם נוף נפלא של הגבעות שמסביב, שתרם לאווירה חמה ומרגיעה, כאשר פרטים רבים על החיים בכפר ויסוקי, דרום רוסיה, הועלו מזכרונותיה בצורה הטבעית ביותר.

לכל משתתפת היה רקע שונה וסיפור מרתק משלה. כמה מהן הגיעו ארצה לפני יותר מעשרים שנה, כאשר שערי העלייה עדיין היו פתוחים בפני היהודים הסובוטניקים, ומתארות את עצמן כחלק בלתי נפרד מהציבור הישראלי. אחרות עברו תהליך גיור ארוך בבית הדין הרבני ברוסיה, לאחר מכן הגישו בקשה לאזרחות הישראלית, וחיכו להחלטה בעניינן במשך חודשים רבים. יש גם רבות מאלה שעדיין מתגוררות בכפר מולדתן, בתקווה שהמדיניות לגבי תושבי ויסוקי תשתנה, ורק מגיעות לבקר את קרובי המשפחה הישראלים: הורים, ילדים, אחים ואחיות. משפחות רבות עדיין מתחלקות בין שתי המדינות, והעניין מורגש במיוחד בערב החג.

כמובן, הדיונים על הסיכויים לקהילת היהודים הסובוטניקים מהדהדים כנושא המרכזי של הערב – פסח המתקרב. אנה לזרבנה בוצ’רניקובה, אחת הנציגות הוותיקות של קהילתה, הנמצאת כעת בתהליך עלייה, ללא הקדמה ארוכה, מתחילה לשתף זיכרונות, כיצד בימי ברית המועצות, אנשי ויסוקי אפו מצה לליל הסדר לכל הכפר. "אפינו מצות כל היום, יומיים, שלושה ימים, חמישה ימים", היא מחייכת. "אז שמרנו את המצה הזאת בשקיות גדולות ולא נגענו בה לפני פסח. אימא שלי הייתה תופרת את השקיות האלה ומניחה אותן במקום יבש. חלק מהמשפחות היו גדולות מאוד, עשרה ילדים ויותר, ולכן היו צריכים להכין יותר משקית אחת של מצה, לפעמים חמש שקיות. כל בן אדם במשפחה צריך פאונד אחד של קמח, אם יש חמישה אנשים במשפחה – אז חמישה פאונד, סה"כ 80 ק"ג קמח".

טובה פילצ’גובה ותמרה סובילבה מבשלות קוגל תפוחי אדמה, אחת ממנות השבת המסורתיות שהוגשו בויסוקי. בזמן הבישול, תמרה שעלתה לישראל בתמיכת ארגון 'שבי ישראל' לפני כשנתיים, נזכרת בניסיונה לחיים יהודיים בכפר מוקף שכנים לא יהודים. "טבלנו את הכלים במאגר מים טבעי כדי להכשיר אותם, ובדיוק שעדר פרות הובא לשם לשתות, – צוחקת תמרה. – הרב מושיט לי את הכלים, ואני אומרת את הברכה וטובלת אותם. ואנשים רואים כלים בשקיות ושואלים: מה את עושה, בדיקת מים? אנחנו משיבים: לא, זו מסורת כזאת. אחר כך טבלנו כלים באגם אוגרקוב, שם מצאנו מקום מיוחד עם מדרגות עץ אל תוך המים. הוא שימש כמקווה. כמו כן השתמשנו בבארות, זה היה אקזוטי והרפתקני, במיוחד בחורף ".

ורה יאקובלבנה טבלסקיה-גרידנבה, גיורת ואלמנתו של יוסף יעקבלביץ גרידנב, יליד ויסוקי, משתפת איתנו זיכרונות נוספים על פסח המשולבים בהתרשמות הראשונה שלה על הכפר מיד אחרי חתונתה: "הם תמיד שמרו על כלים בשקיות קרוב לתקרה. החתן שלי אמר לי: זה לפסח. מה הפסח היה, לא היה לי מושג. מאוחר יותר, כשגרתי יותר זמן בויסוקי, הבנתי הכול. חמותי אמרה לי שלא צריך להיות שום שומן לא כשר בבית, שום דבר, ומדהים עוד יותר היה שהם המליחו בשר בחביות לחורף. זה מה שהם קראו בשר כשר ".

כשהקוגל תופס את מקומו בתנור, השיחה שלנו נעשית יותר ויותר מרגשת ותוססת, הנשים מפטפטות בהתרגשות, צוחקות, נזכרות בשירי כפר ישנים, כמה מהן דומעות. "תגידי לה איך הכנו את הריבה מן הסלק! – טובה אומרת. – הדלעת הייתה מבושלת בתנור, אלה הם זיכרונות הילדות שלנו! ביום שישי, כל הילדים היו אחרי אמבטיה, התנור היה אדום-אדמדם מהחום, וכמובן, אני זוכרת את הטעם, את הבשרט, את העוף, את הסירים מהברזל, הדלעת היפה, בקרמל, בתנור! דלעת וסלק! תפוחי אדמה מבושלים בסגנון ויסוקי, בצבע חום כהה וטעים מאוד, ביצים וסופגניות בכל בית ".

"היינו תמיד במצב רוח טוב! "מוסיפה אחותה של טובה. "הייתה לנו ילדות בריאה, לכולנו היה חלב, פרות. לכל משפחה היה עגל שיובא לרזאק (שוחט), החלק האחורי נמכר בדרך כלל, והחלק הקדמי שימש כאוכל. לכל משק בית היו כחמישים אווזים. תמיד הבאנו תרנגולות, ברווזים ואווזים לרזאק, לשחוט אותם ולהסיר את הדם כהלכה. היתה לו סכין חדה מיוחדת ".

"ניקיון לפסח היה סיפור נפרד", אומרת אנה לזרבנה. "אחרי הכל, לא היו לנו שום מכשירים מודרניים או כימיקלים לניקוי. עשינו הכל בידיים שלנו, באמצעות אבנים. היו לנו אבנים לבנות מיוחדות שם. ואז הרצפה נשטפה ושופשפה בחול. רצפת העץ לא הייתה צבועה, ולכן גירדנו אותה בגרזן, הסרנו את כל החלקים הישנים ואחר כך ניקינו בחול כדי שייראה יפה. בכל מקרה, היינו כל כך שמחים לעשות את זה וחייכנו המון ".

למרות ריחוקו הטריטוריאלי של הכפר ויסוקי מקהילות יהודיות גדולות יותר, התקיים הסדר על פי כל הכללים ההלכתיים. אנה לזרבנה נזכרת: "היה חשוב שבכל בית תהיה קערה, שכל המרכיבים צריכים להיות במקום שלהם, קיימנו את כל המצוות האלה באחריות גדולה. היו לנו תפוחי אדמה אפויים, ביצים אפויות, מרור, חזרת, דלעת, בצל, מים מלוחים. כל בני המשפחה התאספו ביחד סביב השולחן בליל הסדר ".

ביחד, נשים זוכרות את המתכון של מנה מסורתית אחרת של מצה – פשניק. "כל כך אהבתי את הפשניק הזה, "צוחקת אנה לזרבנה, "ובנסיבות מסוימות אימא שלי לא בישלה אותו. אבל דודה שלי תמיד עשתה את זה, ואני זוכרת אותה מערבבת כמה מצות קצוצות עם 25 ביצים ושמן אווז בדלי, בוחשת את הבצק ומניחה אותו בתנור. את לא יכולה לתאר לעצמך איזה אוכל טעים היתה העוגה הזאת! "

"הצורך הוא אם ההמצאה" – נזכרת אחת הנשים בביטוי רוסי ישן, והביטוי הזה מצדיק את עצמו באופן קבוע במשך כל השיחה שלנו, בין אם מדובר בעניין של קביעת מזוזה כשרה בתנאים שבהם אנשים לא יכלו להרשות לעצמם לרכוש טקסטים יהודיים קדושים אוריגינליים, או בעניין של שימוש בגלגלי הילוך מן השעון להכנת פסטרילקי (מכשירים כדי לעשות חורים במצה), או במצבים רבים אחרים שבהם היה על היהודים להסתמך על החשיבה הלא-סטנדרטית לשם הישרדות בסביבה לא יהודית. במובן מסוים, סיפורן של הנשים האלה (אגב, כולן אחיות, בנות דודות זו לזו) מחזיר אותנו למחשבה על חיי עם ישראל במצרים וביציאת מצרים, שנספר עליהם לילדינו בליל חג הפסח – בדיוק כמו שהיהודים הסובוטניקים של איליינקה וויסוקי עשו לפני עשרות שנים בברית המועצות.

אגב, קוגל תפוחי האדמה יצא פנטסטי לחלוטין, ואנו שמחים לשתף אתכם את המתכון שלו. וכדי לשקף קצת מהאווירה המשפחתית והמרגשת של האירוע, אנחנו מציגים בפניכם כמה תמונות וסרטונים עם שירים שהיו בעבר פופולריים בוויסוקי.

קוגל תפוח אדמה עם גבינה (חלבי)

תצטרכו את המרכיבים הבאים:
גבינה קשה – 50 גרם,
ביצים -1,
תפוחי אדמה – 500 גרם,
פטרוזיליה חצי בצל,
שמן זית,
קמח – חצי כוס,
מלח ותבלינים

מקלפים תפוחי אדמה ובצל. טוחנים את תפוחי האדמה, מגררים את הבצל. שמים בקערה.
שוטפים וקוצצים את הפטרוזיליה. מוסיפים לתפוח האדמה.
מוסיפים מלח ותבלינים.
מוסיפים ביצה. מערבבים עם כל החומרים.
לאחר מכן מוסיפים קמח חיטה.
מוסיפים 2-3 כפות שמן זית. מערבבים ומכניסים לתבנית אפייה.
מפזרים גבינה קשה מגוררת.
אופים 40-45 דקות ב 180 מעלות צלזיוס בתנור שחומם מראש.

התמונות צולמו על ידי לורה בן דוד

Comments

comments

Esther Surikova
Esther Surikova
esther@shavei.org