זכות השיבה (1)

זכות השיבה (1)

בליל ח' באב, לפני 527 שנה, גורשו אחרוני יהודי ספרד. לאלו שכבר אולצו להתנצר קודם לכן לא ניתנה האפשרות לצאת מהמדינה, ורבים אחרים נהרגו על ידי האינקוויזיציה. בעשורים האחרונים, מאות שנים אחרי האירועים ששינו את פניה של יהדות ספרד, מגלים רבים מצאצאי צאצאיהם של האנוסים את המקור למנהגים המוזרים שעברו מדור לדור. בתהליך מרגש הם עושים את דרכם בחזרה אל שורשיהם ואל היהדות. מסע היסטורי מרתק

דיאנה שטרן

צילום: אביטל הירש

המאמר פורסם בכתב עת פנימה עלמה

ספרד של המאה ה-15. אותן הסמטאות שספגו לא מזמן את תורתם של גדולי עולם בתקופת תור הזהב, הפכו למקום מנוכר ומסוכן ליהודים. לנוס על נפשם, להמיר את דתם או למות בייסורים – אלו שלוש האופציות שעמדו בפני היהודים בתקופה אפופת המסתורין של גירוש ספרד. יותר מ-500 שנה חלפו מאז אותם ימים עקובים מדם, וברחבי העולם עוד מסתובבים להם שרידים נדירים של קהילות יהודיות עתיקות, חלקם אינם מודעים לאילן היוחסין המפואר שהם שייכים אליו.

ביניים: חלומות באספמיא

יהדות ספרד הייתה הקהילה היהודית הגדולה והחזקה בעולם. בשנת 1391 החלה הקהילה לסבול מרדיפות ופוגרומים, רבים נרצחו ואחרים אולצו להמיר את דתם ולהתנצר, אלו האחרונים כונו אנוסים. האינקוויזיציה בספרד הגיעה לשיאה ב-1492, עם גירוש היהודים שעוד נותרו בממלכה. בליל ח' באב ה’רנ"ב, 31 ביולי 1492, הגיעו לסופם ארבעת החודשים שניתנו ליהודים כדי לעזוב את ספרד.

"רבים לא יודעים שבעצם רק מי שהיו עדיין יהודים גורשו. כל אלו שהתנצרו בעל כורחם קודם לכן – לא יכלו לצאת מהמדינה", מסביר מיכאל פרוינד, יו"ר ומייסד ארגון 'שבי ישראל', שמקדיש את חייו לצאצאיהם של האנוסים ושבטי ישראל האבודים ומסייע להם לשוב אל שורשיהם.

"מיליוני איש ברחבי העולם דובר הספרדית והפורטוגזית הם צאצאים של יהודים שאבותיהם התנצרו בכפייה", מגלה פרוינד. בשנים האחרונות יותר ויותר צאצאים למשפחות יהודיות מגלים את שורשיהם ומחפשים חיבור כלשהו לעם ישראל. "חלקם נשארים קתולים אדוקים, אבל העובדה שאבותיהם היו יהודים מסקרנת אותם מבחינה אינטלקטואלית או רגשית, וחלקם יוצאים לחיפוש רוחני שמביא אותם ליהדות".

"הכנסייה הקתולית והאינקוויזיציה השקיעו מאמצים רבים כל כך בניסיון לתלוש את האנשים הללו מעמנו, באופן עקבי ובמשך מאות שנים. גם אנחנו צריכים להשקיע אנרגיה בניסיון להשיב אותם אלינו", אומר פרוינד נחרצות. הארגון שהקים פועל ביותר מ-12 מדינות בעולם עם מגוון רחב של קהילות – מבני המנשה שבהודו, דרך צאצאי הקהילה היהודית הסינית מהעיר קאיפנג ועד לבני אנוסים מקולומביה, אל-סלוודור, צ’ילה, ספרד, פורטוגל, סיציליה ואפילו דרום איטליה. "יש לנו שליחים שעובדים עם הקהילות, מלמדים אותם תורה ומחזקים את האנשים המעוניינים בכך".

פרוינד עלה ארצה מניו-יורק בשנת 1995. ב-1996, כשבנימין נתניהו נבחר לראשונה לראשות הממשלה, שימש מיכאל בתפקיד בכיר באגף ההסברה תחת נתניהו. במסגרת תפקידו הגיעה לידיו מעטפה כתומה ומקומטת מצפון מזרח הודו, ממוענת לראש הממשלה. רגע פתיחת המעטפה וגילוי המכתב שבתוכה הפך לרגע מכונן בחייו, שבעקבותיו עזב את העולם הפוליטי.

"במכתב מרגש מנהיגי קהילת בני המנשה מצפון מזרח הודו סיפרו על היותם צאצאים לאחד מעשרת השבטים שהוגלו מהארץ לפני 2,700 שנה על ידי ממלכת אשור. הם כתבו כמה הם רוצים לחזור לארץ אבותיהם, לציון. בהתחלה חשבתי שזה הזוי לחלוטין, אבל היה משהו מאוד אמיתי במכתב, אז עניתי להם".

בהמשך גילה פרוינד כי לכל הפחות מימי גולדה מאיר, בני המנשה פנו לכל ממשלות ישראל, אך מעולם לא קיבלו מענה. "נוצר קשר ופגשתי כמה אנשים מהקהילה. ראיתי שהם כנים, רציניים ובאמת רוצים להיות יהודים שומרי תורה ומצוות ולגור בארץ ישראל".

פרוינד החל להתעמק בתופעת הקהילות היהודיות הנידחות. "התחלתי לנסוע לכל מיני מקומות, וראיתי שהתודעה היהודית של הרבה מהקהילות הללו עדיין קיימת. ראיתי גם שאף אחד לא מושיט להן יד וחשבתי, ואני עדיין סובר כך, שזו טעות אסטרטגית הן מבחינת העם היהודי והן מבחינת מדינת ישראל. החלטתי להקים את ארגון 'שבי ישראל', במטרה לסייע להם".

"היהדות אינה דת מסיונרית ואנחנו לא מנסים לשים כיפה על הראש של אף אחד", חשוב לפרוינד להדגיש, "מי שמחפש קשר תרבותי עם עם ישראל – אנחנו מנסים לעזור לו, ומי שמחפש קשר רוחני ומעוניין בגיור – אנחנו מנסים לעזור גם לו. כל אחד צריך לקבל את ההחלטה שלו, להבין מה מתאים לו, ורק אחר כך אנחנו נכנסים לתמונה. כארגון אנחנו גם לא מגיירים אף אחד. את הגיור אנחנו משאירים לבית הדין. אנחנו עוזרים ומסייעים".

ביניים: משפט לאחר המוות

לאחר גירוש ספרד מצאו רבים מהיהודים מחסה בפורטוגל השכנה, עד שב-1497, ביקש מלך פורטוגל מנואל הראשון להינשא לאיזבלה, בתם של מלכי ספרד הקתוליים. בית המלוכה הספרדי התנה את הנישואין בגירוש כל היהודים מפורטוגל. בגלל החשש שמא כלכלת המדינה תיפגע אנושות, שכן היהודים היו כ-20 אחוזים מאוכלוסייתה, בחר מלך פורטוגל במוצא אחר. במקום לגרש את כל היהודים, הוא הכריח אותם להמיר את דתם בדרכים אכזריות, מבלי לאפשר להם לצאת מפורטוגל. גרירת בני אדם בשיער ברחובות כדי להטבילם בכוח לנצרות היא רק דוגמה אחת מני רבות.

גלגלי ההיסטוריה המשיכו לנוע, ספרד ופורטוגל הפכו למעצמות קולוניאליות, ולכל מושבה חדשה בחסותן היו האנוסים הראשונים להגיע. הם קיוו להתרחק עד כמה שאפשר מציפורני האינקוויזיציה, שרדפה ללא הרף את המומרים שהמשיכו לשמור על הגחלת היהודית בסתר.

משטר האינקוויזיציה, כמו גרמניה הנאצית, שמר על תיעוד מפורט ביותר. בארכיוני האינקוויזיציה אפשר לקרוא על החיפוש העיקש אחר כל מי שאולי עדיין שומר על מנהגים יהודיים בסתר. במקרים של הלשנות על אנוסים שכבר הלכו לעולמם, הייתה האינקוויזיציה שולחת את אנשיה לבית הקברות כדי להוציא את שרידי הגוף ולהביאו לבית המשפט, שם נעשה משפט למת.

למרות הקושי, החשש והסכנה רבים מהאנוסים המשיכו לשמור על יהדותם בסתר והעבירו בחשאי מדור לדור את מורשת עמם. "בעיניי זה מדהים", מדגיש פרוינד, "הרי הדבר הכי פשוט בשבילם היה להרים ידיים, לוותר ולהיטמע, אבל בגבורה ובאומץ לב הם המשיכו לשמור על זהותם. אפילו במאה ה-17, 200 שנה אחרי גירוש ספרד, עדיין היו משפטים של האינקוויזיציה נגד אנוסים, שבעקבותיהם העלו אותם חיים על המוקד, רק בגלל שגילו שהם נשארו נאמנים לתורת משה.

"תמיד הרגשתי שיש לעם היהודי ולמדינת ישראל חובה מוסרית, היסטורית ודתית להושיט יד לבני אנוסים ולקרב אותם אלינו. אבותיהם נחטפו מאיתנו בניגוד לרצונם, ובכל זאת, למרות כל הסיכונים, הם המשיכו איכשהו להיאחז בזהותם היהודית".

המשך יבוא

Comments

comments

Esther Surikova
Esther Surikova
esther@shavei.org