זכות השיבה (2)

זכות השיבה (2)

פרסמנו את החלק הראשון של ראיונו של יו"ר ומייסד שבי מכאל פרוינד על בני אנוסים לכתב עת פנימה עלמה. להלן הפרק הבא של מאמר זה.

זה קרה לפני 500 שנה, אנשים מתחילים לחפש אחרי השורשים שלהם דווקא עכשיו?

"ב-20 השנים האחרונות אנו עדים לתופעה הולכת וגוברת של צאצאי אנוסים ש’יוצאים מהארון' ומחפשים לשוב לשורותינו. אנחנו רואים את זה מפורטוגל וספרד ועד ברזיל ופרו. זה חוצה מגזרים ושכבות סוציו-אקונומיות. הכרתי פרופסורים מצפון פורטוגל וחקלאים מדרום אמריקה שחזרו ליהדות".

איך אתה מסביר את התופעה?

"קשה להסביר את זה רציונלית. האברבנאל, שחי בעת הגירוש והיה שר האוצר של מלך ספרד, מתאר בפירושו לספר דברים וגם לספר ישעיהו את גירוש ספרד, וכותב שלקראת אחרית הימים האנוסים ישובו לעם ישראל. הוא כותב שבתחילה הם יחזרו רק בלב – כי הם יפחדו לגלות את עצמם כיהודים, אבל יגיע שלב שבו הם גם יוכלו להגיד בפה מלא 'אנחנו רוצים לחזור'. אני חושב שאנחנו חיים בעת הזאת. אנשים כל הזמן פונים אלינו עם רקע של בני אנוסים במשפחה ומסורות יהודיות".

יש מנהגים שמאפיינים צאצאי אנוסים?

"רבים מספרים על סבתא שבימי שישי הייתה יורדת למרתף, מדליקה שני נרות ואומרת כמה מילים, שכנראה אפילו היא לא הבינה. פרופסור מצפון פורטוגל שהכרתי סיפר לי שבתור ילד ההורים שלו אסרו עליו לצאת החוצה ולספור כוכבים בלילה כי זה מסוכן, ואמרו שזה מנהג עתיק במשפחתם. אנוסים היו יוצאים וסופרים כוכבים בשמים כדי לדעת האם השבת יצאה. באיזשהו שלב חלק מהם נתפסו על ידי האינקוויזיציה. לכן המשפחה שלו קיבלה על עצמה מנהג שכזה.

"לפני כמה שנים פגשתי דיפלומט משגרירות ברזיל בישראל. הוא סיפר לי שהוא בא ממשפחה של אנוסים בצפון ברזיל, שם למשפחות רבות היה שולחן אוכל עם מגירה נסתרת ליד מקומו של בעל הבית. במגירה הזאת תמיד הייתה מונחת צלחת עם בשר חזיר, כדי שאם אחד מהשכנים פתאום יגיע לביקור – הם יוכלו מיד להוציא את הצלחת עם החזיר ולהניח אותה במרכז השולחן, כדי שאף אחד לא יחשוד שהם עדיין יהודים או מקפידים על מנהגים יהודיים".

"לאחר שהוא ספר לי את זה ביקרתי בצפון ברזיל וביקשתי מהמלווה שלי לקחת אותי לחנות ענתיקות, וראיתי במו עיניי את השולחנות הללו עם המגירה הנסתרת", פרוינד מספר בהתלהבות, "עד היום יש משפחות שבהן לא אוכלים בשר וחלב ביחד. בחלק מהמקומות פורים הפך לחג מרכזי בשביל האנוסים, או כפי שהם קראו לו 'פסטיבל סנטה אסתריקה'. הם חשו הזדהות עם דמותה של אסתר, שהייתה גם היא אנוסה בבית המלך אחשוורוש. במהלך הפסטיבל צמו הנשים, הדליקו נרות לכבוד הקדושה הפיקטיבית והכינו מאכלים כשרים עם בנותיהן למשתה הפורים".

ביניים: מעגל היסטורי נסגר

במאה ה-16 וה-17 החלו האנוסים לברוח גם לאמסטרדם. בשו"תים מהתקופה קיימת התייחסות חיובית מאוד לאנוסים שרצו לחזור ליהדות, והקהילה באמסטרדם אף הדפיסה בעבורם סידורים ומחזורים מתורגמים לפורטוגזית. ממרחק של 200 שנה היה הרבה יותר קל להוכיח את יהדותם של האנוסים. כיום, 500 שנה אחרי הגירוש, קשה ההוכחה פי כמה ומרבית צאצאיהם שמעוניינים לחזור ליהדות יעברו גיור על ידי בית דין. "זה מעמד מרגש", משתף פרוינד, שנכח בלא מעט גיורים כאלה, "אפשר כמעט להרגיש את נוכחותם של אבות אבותיהם, מסתכלים מהשמיים ורווים נחת מכך שאחרי 500 שנה המעגל ההיסטורי נסגר וצאצאיהם שבים לעם ישראל".

נכון להיום, במדינות רבות יש קהילות שלמות של בני אנוסים. בקולומביה לבדה, לדוגמה, קיימות 12 קהילות כאלה. כל קהילה כוללת בית כנסת, מקוואות ולעיתים אפילו מסגרות לימוד ייחודיות לילדים. רבים מצאצאי האנוסים מנסים להשתלב בקהילות היהודיות הקיימות, אך אלה פעמים רבות מהססות לקבלם. במקום להרים ידיים, הם בוחרים להקים קהילות עצמאיות ולהתגייר. חלקם רוצים לעלות לישראל וחלקם רוצים להישאר במדינתם כיהודים שומרי תורה ומצוות.

"פעמים רבות אנשים שואלים מה המניע שלהם", מספר פרוינד, "אולי הם פשוט מחפשים דרך מילוט ממדינתם ורוצים להגיע למדינת ישראל המערבית? אבל אנחנו שוכחים שזה לא פשוט לעבור גיור אורתודוקסי שכלולות בו דרישות רבות. כשאתה רואה את המאמצים שחלק מהאנשים הללו עושים במהלך חייהם כדי לנהל אורח חיים יהודי-דתי, בלי משאבים ובלי תמיכתה של קהילה יהודית מחבקת, אתה מגיע להבנה שזה אמיתי.

"באל-סלוודור, שבה השכר הממוצע עומד על דולר ליום, גברים חסכו דולר לדולר באופן עצמאי כדי לקנות תפילין כשרות, בעלות של כמה מאות שקלים. להצליח לחסוך לתפילין בתנאים כאלה זו מסירות. אנחנו חוזים במהפיכה רוחנית שנמצאת בדרכה אלינו, והיא הולכת וגדלה בעוצמתה. יותר ויותר אנשים מוצאים את האמת ביהדות, וזה משהו שלא צריך להפחיד אותנו אלא להפך – להעניק לנו השראה".

Comments

comments

Esther Surikova
Esther Surikova
esther@shavei.org